פובוס, הירח הגדול ביותר של מאדים

שני הירחים של מאדים הם פובוס ודימוס. הירחים הללו של מאדים הם כנראה אסטרואידים שנתפסו מחגורת האסטרואידים הראשית שנמצאת בין מאדים לצדק. פובוס זהו הירח הגדול מבין שני הירחים של מאדים, בגודל 13,4 קילומטרים בצידו הארוך ביותר, רוחבו 11,2 קילומטרים וקוטרו 9,2 קילומטרים. הוא עושה סיבוב אחד 9380 קילומטרים ממרכז מאדים, או פחות מ-6000 קילומטרים מפני השטח, כל 7,5 שעות. הלוויין התגלה ב-18 באוגוסט 1877 על ידי האסטרונום האמריקני אסף הול (1829-1907).

במאמר זה אנו הולכים לספר לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על לוויין פובוס, מאפייניו, גילויו וחשיבותו.

תכונות עיקריות

פובוס, שפירוש שמו ביוונית הוא "פחד", הוא התגלה בשנת 1877 על ידי האסטרונום האמריקני אסף הול. זהו הלוויין הגדול ביותר של מאדים, אך הוא עדיין די קטן בהשוואה ללוויינים אחרים במערכת השמש שלנו, בקוטר של כ-22 קילומטרים.

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של פובוס הוא צורתו הלא סדירה והמוארכת. פניו מכוסים במכתשים, המעידים על עבר אלים והיסטוריה גיאולוגית מעניינת. בנוסף, הוא מראה חריצים ורכסים, מה שמצביע על כך שהוא יכול היה לעבור תהליכי שבירה עקב כוחות גאות ושפל שנוצרו על ידי כוח המשיכה של המאדים.

מסלולו קרוב מאוד למאדים. הוא ממוקם במרחק של 6,000 קילומטרים בלבד מפני השטח של כוכב הלכת, וזה די חריג עבור לוויין טבעי. זה אומר ש פובוס משלים מסלול אחד סביב מאדים תוך כ-7 שעות ו-39 דקות, הרבה יותר מהר מהזמן שלוקח למאדים להסתובב על הציר שלו.

בשל קרבתו למאדים, לוויין זה עובר תהליך של השפלה במסלול. עם הזמן, כוח הכבידה של מאדים מפעיל כוחות גאות ושפל שגורמים לפובוס להתקרב יותר ויותר לכוכב הלכת. מדענים מאמינים שבעוד כמה מיליוני שנים, הלוויין יתפרק בסופו של דבר בגלל כוחות הגאות והשפל ויהפוך לטבעת מסביב למאדים.

משימת החלל הרוסית, שנקראת Phobos-Grunt, נועדה לנחות על Phobos, לאסוף דגימות ולהחזיר אותן לכדור הארץ. עם זאת, המשימה סבלה מכשל טכני ולא הצליחה לעמוד ביעד שלה.

מכתש פובוס סטיקני

לוויין זה רצוף מכתשי פגיעה, כמו כל העצמים היבשתיים במערכת השמש. בקוטר של 9 ק"מ, מכתש סטיקני הוא המכתש הגדול ביותר בירח מאדים והוא כמעט מחצית מקוטרו של פובוס.

המכתש נושא נקרא על שם קלואי אנג'לינה סטיקני הול, מתמטיקאית ואסטרונומית ואשתו של אסף הול. למרות כוח הכבידה הנמוך (0,005 מ'/ס"ר), אפשר להניח שחומר מהמטאוריט שפגע בפובוס גלש לאט במורד קירות המכתש. הערוצים שנמצאו על פני הלוויין הם בעומק של פחות מ-30 מטר, רוחב של 100-200 מטר ואורך של עד 20 ק"מ.

פובוס ודימוס

שמות שני הירחים של מאדים נגזרים מהמיתולוגיה היוונית, פובוס (פחד) ודימוס (טרור), תאומים של האל ארס והאלה אפרודיטה. דימוס מכוסה בשכבה עבה של חלקיקים שנפלטו מפגיעת המטאוריט, מה שמטשטש את ההקלה על מילוי המכתש ההדרגתי שלו.

שני הירחים, כנראה מחגורת האסטרואידים, נלכדו במהלך התקרבותם למאדים. דימוס נמצא במרחק של 23.460 ק"מ ממאדים ופבוס נמצא במרחק של 9.377 ק"מ. כוח המשיכה על פני השטח של דימוס נמוך מאוד (0,0039 מ/ש-2). הצפיפות שלו היא רק 2,2 גרם/סמ"ק. מהירות הבריחה שלו היא 3 קמ"ש או 22 מ"ש), מה שיאפשר לאדם לעזוב את פני השטח של דימוס פשוט בריצה.

פובוס הוא הגדול מבין שני הירחים של מאדים. זה היה גם הקרוב ביותר לכוכב הלכת האדום, לקח 7 שעות ו-39 דקות. בזמן הצילומים, מארס אקספרס הייתה במרחק של 11 מיילים, בעוד שדימוס הייתה במרחק של 800 ק"מ.

הבחנה בולטת בין שני ירחים אלה היא הצורה של כל אחד מהם. פובוס מוארך וצורתו לא סדירה, עם משטח מכוסה במכתשים וברכסים. מצד שני, Deimos הוא יותר כדורי וחלק בצורתו, עם פחות מכתשים. ההבדל בצורתו עשוי לנבוע מההיסטוריה הגיאולוגית השונה של כל לוויין.

גם המסלולים שונים באופן משמעותי. פובוס מקיף את מאדים במרחק של כ-6,000 קילומטרים מפני השטח של כוכב הלכת, מה שהופך אותו לאחד הלוויינים הקרובים ביותר בהשוואה לאחרים במערכת השמש שלנו. דימוס נמצא במרחק הרבה יותר גדול, ומסתובב במסלול של כ-23,500 קילומטרים מפני השטח של מאדים. הבדל זה במרחקי מסלול מתורגם גם להבדלים בתקופות המסלול של שני הלוויינים סביב מאדים.

לגבי מקורו, קיימות תיאוריות שונות. כמה מדענים מציעים שהם יכולים להיות אסטרואידים שנלכדו על ידי כוח המשיכה של מאדים, בעוד אחרים מאמינים שזה יכול להיות שרידים של חפץ גדול יותר שהתפרק בגלל פגיעה. תיאוריות אלו ממשיכות להיות נושא למחקר ולוויכוח בקהילה המדעית.

משימת נחיתה

פובוס הוצע כמטרה מוקדמת למשימות אנושיות למאדים. פעולות טלפוניות אנושיות של חוקרים רובוטיים על מאדים מפובוס יכולה להתבצע ללא עיכובים משמעותיים בזמן, וניתן היה לטפל בבעיות הגנה על כוכבי הלכת בחקר מאדים מוקדמים בדרך זו.

הנחיתה על פובוס היא הרבה יותר קלה ופחות יקרה מאשר הנחיתה על פני המאדים. נחתת לכיוון מאדים חייבת להיות מסוגלת להיכנס לאטמוספירה ולחזור למסלול מאוחר יותר ללא מתקני תמיכה, אחרת יהיה צורך להקים מתקן תמיכה במקום. במקום זאת, נחיתה על הלוויין יכולה להתבסס על ציוד המיועד לנחיתות ירח ואסטרואידים. כמו כן, מכיוון שיש לו כוח משיכה חלש מאוד, ה-delta-v הנדרש לנחיתה על פובוס ולחזור הוא רק 80% מזה שנדרש כדי להגיע אל פני הירח וממנו.

אני מקווה שבעזרת המידע הזה תוכלו ללמוד עוד על לוויין פובוס ומאפייניו.