ההשפעות של שינויי אקלים בקנה מידה גדול יכולות להיות לעיתים בלתי צפויות, מכיוון שאיננו יודעים במילימטר את כל היחסים והקשרים הקיימים בין יצורים חיים על פני כדור הארץ. מה שאושר במחקר של אוניברסיטת קורדובה (UCO) בשיתוף אוניברסיטת ווגינגן, בהולנד, הוא שהיער הים תיכוני יצטמצם לאט לאט עד שיהפוך לשפשוף כמעט בעוד כמאה שנים בגלל ההשפעות של שינויי האקלים.
UCO דיווח בהצהרה כי שינויי אקלים הם נושא אקטואלי ביותר בפסגות ובאירועים ברמה הבינלאומית התופס חלק ממאמצי הקהילה המדעית הבודקת מה נמצא בסיכון ומה מצפה לעולם.
שינויי אקלים בים התיכון
המאמצים לעצור את שינויי האקלים אינם חזקים מספיק בכדי למנוע את התחממות הטמפרטורות העולמיות בשתיים-שלוש מעלות צלזיוס בתוך כמאה שנים, מה שמוביל לפחות משקעים.
שאלה מטרידה זו הובילה את קבוצת המחקר של UCO לחקור כיצד מגיבים צמחים לעליית הטמפרטורות. המחקר נחקר כיצד צמחים מגיבים לבצורת וכיצד מינים שונים של חי וצומח קשורים מתאוששים מנזקים.
אלון הפקק הוא אחד המינים שיושפעו ביותר משינויי האקלים. קבוצת המחקר של UCO התמקדה ביער הים התיכון, מכיוון שבספרד יש יותר מגוון ביולוגי. המחקר מאשר כי היער הים תיכוני יסבול הרבה יותר כתוצאה משינויי אקלים מאשר השיחים הקיימים במערכות אקולוגיות אלה. בעוד כמאה שנים תשתנה נוף מסוג זה ותהיה בעיקר קרצפת, שכן המינים האופייניים לאזור כמו עץ התות או אלון הפקק ייעלמו בהדרגה.
היער הים תיכוני המושפע ביותר משינויי האקלים
המחקר פורסם בכתב העת «ביולוגית צמח«. המחקר מפרט שמיני צמחים מסוג זה נמשכים עם טמפרטורות מוגברות ומחסור במים, ומסדירים את הזמן שהם מבלים בפוטוסינתזה. במהלך הפוטוסינתזה העלים פותחים את הסטומטיות שלהם כדי להחליף CO2 מהסביבה וליצור חמצן. עם זאת, פתיחת הסטומטה גורמת לזרימת המים ולכן לאיבודם. ככל שיש יותר טמפרטורה בסביבה, יותר מים הולכים לאיבוד במהלך הפוטוסינתזה.
אנחנו מדברים על ויסות והגבלה של תהליך חיוני לצמחים, שבדרך כלל מצטמצם בקיץ ובעיתות בצורת כדי לחסוך במים. באביב פתיחת הצמח כלפי חוץ גבוהה וקצב הפוטוסינתזה גבוה מאוד ואילו בקיץ הערכים נופלים ובסתיו, עם הגשמים, הצמח מתאושש וגדל. באופן זה, בימי בצורת, הצמחים מצמצמים באופן דרסטי את הפתח הזה כלפי חוץ עד כשעתיים ביום והם עושים את זה דבר ראשון בבוקר.
המחקר התמקד גם בכמה שטחי קרצוף המושפעים מעליית טמפרטורות ובצורת. לדוגמה, רוקוזה סובלים מאוד בתקופות בצורת, ואפילו מאבדים את העלים שלהם, אולם עם הגשמים הראשונים של הסתיו, הם הראשונים להחלים. היתרון שיש לשיחים על פני עצים הוא שיש להם יכולת הסתגלות רבה יותר מהמאפיינים שלהם ויכולים לשרוד טוב יותר בסביבות שהגורמים הסביבתיים שלהם אינם חיוביים. לרוקרוז יש גם יכולת קולוניזציה רבה לאחר שריפה או בצורת, ולכן אם העצים הולכים ומתמעטים לאחר השפעות שינויי האקלים, זו הסלעית שתתיישב בהדרגה ויהפוך את היער הים תיכוני לסבך.
אלוני שעם פגיעים יותר
לאלוני השעם אין יכולת ההסתגלות שיש לרוקוזה להבדלים בטמפרטורות, בצורות וכדומה, ולכן ההתאוששות שלהם לאחר פרק כזה היא איטית מאוד. אם לכך נוסיף כי יש צורך לייצר זרעים בין 20 ל -30 שנה, כי אלה נמשכים רק כמה חודשים, אשר בנוסף משמשים מזון לחיות רבות ולכן נעלמים במהירות, אלון הפקק הופך למין פגיע לשימורו במאה הבאה.
לסיכום, המחקר מאשר כי היער הים תיכוני יסבול הרבה יותר מההשלכות של שינויי האקלים מאשר שטחי האדמה, ועל כן היערות יסוגו בהדרגה כדי לפנות מקום למיני קרצוף.