מי היה אלפרד וגנר?

בתיכון לומדים שהיבשות לא עמדו במקום לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ. להפך, הם נעים ללא הרף. אלפרד וגנר היה המדען שהציג תורת הסחף היבשתית ב- 6 בינואר 1921. זו הצעה שעשתה מהפכה בתולדות המדע מאז ששינתה את תפיסת הדינמיקה הארצית. מאז יישום תיאוריה זו של תנועת היבשות, תצורת כדור הארץ והים שונתה לחלוטין.

הכירו לעומק את הביוגרפיה של האיש שפיתח תיאוריה חשובה זו ואשר יצר מחלוקת כה רבה. המשך לקרוא כדי לדעת יותר 🙂

אלפרד וגנר וייעודו

ווגנר היה חייל בצבא הגרמני, פרופסור למטאורולוגיה ונוסע ממדרגה ראשונה. התיאוריה שהציג קשורה אמנם לגיאולוגיה, אך המטאורולוג הצליח להבין בצורה מושלמת את תנאי השכבות הפנימיות של כדור הארץ ולהסתמך על ראיות מדעיות. הוא הצליח לפרט בעקביות את עקירת יבשות, תוך הסתמך על ראיות גיאולוגיות נועזות למדי.

לא רק עדויות גיאולוגיות, אלא ביולוגי, פליאונטולוגי, מטאורולוגי וגיאופיזי. ווגנר נאלץ לבצע מחקרים מעמיקים על פלומגנטיות יבשתית. מחקרים אלה שימשו את הבסיס לתיאוריה הנוכחית של טקטוניקת הלוחות. נכון שאלפרד וגנר הצליח לפתח את התיאוריה לפיה יבשות יכולות לנוע. עם זאת, לא היה לו הסבר משכנע באיזה כוח מסוגל להזיז אותו.

לכן, לאחר המחקרים השונים הנתמכים בתיאוריה של סחף יבשתי, רצפות אוקיינוס ​​ופלאומגנטיות יבשתית, נוצרה טקטוניקה של צלחות. בניגוד למה שידוע כיום, אלפרד ווגנר חשב במונחים של תנועת יבשות ולא של טקטוניקת צלחות. רעיון זה היה וממשיך להיות מזעזע שכן, אם כן, הוא יביא לתוצאות קטסטרופליות במין האנושי. בנוסף, היה כרוך בחוצפה לדמיין כוח אדיר שהיה אחראי על עקירת יבשות שלמות. זה שזה קרה פירושו לפיכך מחדש של כדור הארץ והים במהלך השטח זמן גיאולוגי.

למרות שלא מצא את הסיבה שבגללה יבשות עוברות, היה לו הכשרון הרב לאסוף את כל הראיות האפשריות בזמנו להקמת תנועה זו.

היסטוריה והתחלות

כאשר ווגנר התחיל את דרכו בעולם המדע, הוא התרגש לחקור את גרינלנד. הוא נמשך גם למדע מודרני למדי: המטאורולוגיה. אז מדידת הדפוסים האטמוספריים האחראים לסופות ורוחות רבות הייתה מורכבת ופחות מדויקת הרבה יותר. ובכל זאת, ווגנר רצה להסתכן במדע החדש הזה. כהכנה למסעותיו לאנטארקטיקה, הוצג לו תוכניות טיול ארוכות. הוא גם ידע לשלוט בשימוש בעפיפונים ובלונים לתצפיות מטאורולוגיות.

הוא שיפר את יכולתו ואת הטכניקה שלו בעולם האווירונאוטיקה, עד כדי השגת שיא עולמי בשנת 1906, יחד עם אחיו קורט. השיא שקבע היה לטוס במשך 52 שעות ללא הפרעה. כל ההכנה הזו השתלמה כשנבחר למטאורולוג למשלחת דנית שיצאה לצפון מזרח גרינלנד. המשלחת נמשכה כמעט שנתיים.

בתקופתו של ווגנר בגרינלנד הוא ביצע מגוון מחקרים מדעיים על מטאורולוגיה, גאולוגיה וגלסיולוגיה. לפיכך, ניתן היה ליצור אותה בצורה נכונה כדי לבסס את הראיות שישללו סחיפה יבשתית. במהלך המסע היו לו כמה מכשולים והרוגים, אך הם לא מנעו ממנו לרכוש מוניטין רב. הוא נחשב משלח מוכשר, כמו גם כנוסע קוטבי.

כשחזר לגרמניה אסף כמויות גדולות של תצפיות מטאורולוגיות ואקלימיות. לשנת 1912 ערך מסע חדש נוסף, הפעם נועד לגרינלנד. עשיתי את זה ביחד החוקר הדני ג'יי.פי קוך. הוא עשה מסע נהדר ברגל לאורך כובע הקרח. עם משלחת זו סיים את לימודי הקלימטולוגיה והגלסיולוגיה.

אחרי סחיפה יבשתית

מעטים מדברים על מה שעשה אלפרד וגנר לאחר תערוכת הסחף היבשתית. בשנת 1927 החליט לערוך משלחת נוספת לגרינלנד בתמיכת איגוד המחקר הגרמני. לאחר הניסיון והמוניטין שרכשה תורת הסחף היבשתית, הוא היה המתאים ביותר להוביל את המשלחת.

המטרה העיקרית הייתה lלבנות תחנת מזג אוויר שיאפשר לבצע מדידות של האקלים באופן שיטתי. באופן זה ניתן היה לקבל מידע נוסף על הסופות והשפעותיהן על טיסות טרנס-אטלנטיות. יעדים אחרים נקבעו גם בתחום המטאורולוגיה והגלייולוגיה כדי לקבל תובנה מדוע יבשות נעות.

המסע החשוב ביותר עד אז בוצע בשנת 1029. עם חקירה זו התקבלו נתונים רלוונטיים מאוד לתקופה בה הם היו. ונודע כי עובי הקרח חרג מעומק 1800 מטר.

המסע האחרון שלו

המשלחת הרביעית והאחרונה נערכה בשנת 1930 עם קשיים גדולים מההתחלה. אספקה ​​ממתקנים יבשתיים לא הגיעה בזמן. החורף נכנס חזק והיה סיבה מספקת לאלפרד וגנר להשתדל לספק בסיס למקלט. האזור הושפע מרוחות עזות ושלג, שגרמו לגרינלנדים השכירים לעזוב. סערה זו היוותה סכנת הישרדות.

מעטים שנותרו מעבר לווגנר נאלצו לסבול במהלך חודש ספטמבר. כמעט ללא שום מזון הם הגיעו לתחנה באוקטובר עם אחד מחבריהם כמעט קפוא. הוא לא הצליח להמשיך את המסע. מצב נואש בו לא היה אוכל או דלק (היה רק ​​לשני אנשים מתוך החמישה).

מכיוון שההפרשות היו אפסיות, היה צורך ללכת להפרשות. ווגנר ובן זוגו רסמוס וילומסן היו אלה שחזרו לחוף. אלפרד חגג יום השנה החמישים שלו ב- 1 בנובמבר 1930 ויצא למחרת בבוקר להפרשות. במהלך אותו חיפוש אחר אספקה ​​נודע כי יש משבי רוח חזקים ו טמפרטורות של -50 ° C לאחר מכן הם מעולם לא נראו חיים בחיים. גופתו של ווגנר נמצאה מתחת לשלג ב- 8 במאי 1931, עטופה בשק השינה שלו. לא ניתן היה לשחזר את גופו של המלווה ולא את יומנו, היכן שיהיו מחשבותיו האחרונות.

גופתו עדיין שם, יורדת אט אט לקרחון ענק, שיום אחד יצוף כמו קרחון.