פסגת האקלים העשרים ושלושה זו (COP23) כבר הסתיימה והיא עושה זאת באישור מסמך שמתחיל כדי לפרט את כללי הסכם פריז נגד שינויי אקלים. להסכם זה יש כמעט 200 מדינות שאישרו מחדש את מחויבותן בבון במאבק נגד שינויי האקלים למרות עזיבתה של ארצות הברית.
הסכם זה הוא בעל חשיבות חיונית להפסקת שינויי האקלים וכעת יותר מתמיד, שכן לאחר עזיבת ארצות הברית, אחת המדינות המזהמות ביותר בעולם, יש לעשות מאמץ גדול יותר לא להשיג עלייה של 2 מעלות צלזיוס בטמפרטורות הממוצעות של כדור הארץ. אילו כללים נקבעו בהסכם פריז זה?
COP23 מסתיים
ראש ממשלת פיג'י, פרנק ביינימארמה, שהחזיק בנשיאות COP23, סבר כי הטקסט שאושר בפסגה, קרא "רגע השור של היישום" של הסכם פריז, מהנהן למילה "שור" איתה מברכים פיג'ים זה את זה, הוא "צעד קדימה להתקדם ביישום הסכם שהושג בשנת 2015."
למרות שהושג משא ומתן מסוים וההסכם הזה מעוצב, עדיין יש הרבה עבודה לעשות. הנציב האירופי לפעולות אקלים, מיגל אריאס Cañete, הכיר בכך שמצפה לנו שנה אינטנסיבית של פגישות לדיפלומטיה אקלימית. ישנם עדיין היבטים רבים שיש לתקן ולקחת בחשבון התפתחות כלכלית בת קיימא במאבק נגד שינויי האקלים.
מאפייני המסמך
מסמך זה מכיל תיקונים לרבים מההתחייבויות הלאומיות הפחתת גזי חממה והמימון שהמדינות העשירות יקצו לאלו שנמצאים בפיתוח כדי להתאים את עצמם לשינויי האקלים.
במיוחד שאלת המימון עיכבה את אימוץ ההסכם עד עלות השחר, בעוד שמדינות מתפתחות נדרשות מהעשירים לדווח שנתיים מראש כמה כסף הם עתידים לתרום ובאיזה פרק זמן, במטרה שיוכלו לדעת אילו כספים יש להם.
כאמור, ארצות הברית יצאה מהסכם פריז, אם כי יציאה זו זה לא יתממש עד 2020. עם זאת, ההודעה על פרישתה של מדינה זו יצרה אקלים של חוסר אמון כללי במדינות מתפתחות שלחצו על שאר המדינות העשירות ביותר להישאר מחויבים להבטיח מימון.
אנו זוכרים שהיום התפתחות כלכלית היא שם נרדף לזהם. כלומר, התוצר של מדינה קשור קשר הדוק לפליטת גזי חממה, ולכן מדינות מתפתחות, אם הן רוצות להפסיק לפלוט גזים, הם יצטרכו מימון על מנת להמשיך ולצמוח כלכלית.
מימון ודיאלוג בטלנואה
מדינות מתפתחות הושגו קרן ההסתגלות לפרוטוקול קיוטו להישאר בהסכם פריז. בנוסף, קיימת חובה המצביעה על כך שהמדינות העשירות ביותר יצטרכו להציג דוח שקוף ומפורט של כמה כסף הם הולכים לתרום עד שנת 2020, ואז תחול ברית פריז, שלראשונה יש חובות לכולם.
בקיצור, מדינות מתפתחות רצו להבטיח את האחראים ביותר לשינויים באקלים למלא את התחייבויותיהם בשלב השני של פרוטוקול קיוטו, עד 2020, כדי שהם יתחילו לייצר בעצמם מאותו תאריך ובאמצעות הסכם פריז.
ב- COP23 זה תוכנן הדיאלוג כביכול. זה מורכב מאחריות בפסגה הבאה בה המדינות יצטרכו להסביר כיצד הן יגדילו את שאיפותיהן והתחייבויותיהן הנוכחיות להפחתת הפליטה להשיג את היעד המוסכם להפחתת הטמפרטורות העולמיות.
דיאלוג טלנואה לא יכלול רק ממשלות, סוכני חברה אזרחית (חברות, איגודים, אנשי איכות הסביבה, מדענים וכו ') יהיו נוכחים, ומדינות עשירות יצטרכו לתת דין וחשבון על מה יעשו לפני 2020 כדי להילחם בשינויי האקלים.
לבסוף נזכר כי ההשפעות של שינויי אקלים אינן זהות לכולם, אלא שאיש אינו בורח מהן.