לאלו מכם שהזדמנו לחוות זאת בעצמכם, כמה פעמים קוצר נשימה כשטיפסת על הר? ש ... "קוצר נשימה." מכונה באופן עממי מחלת גבהים או סורוצ'ה. זהו אי הנוחות הגופנית שיכולה להתבטא בכאב ראש, חולשה או אפילו בחילה. לעתים קרובות מייחסים אותו לרוב לחמצן חסר כשאנחנו עולים.
ובכן לא, זה לא חסר וגם לא עודף. החמצן נשאר זהה, תמיד יש 21% אם נרד או נעלה.. אבל ... מטפסים ומטפסי הרים שמטפסים על פסגות נהדרות כמו האוורסט ... האם הם לא נושאים בקבוקי חמצן? כן זה כן. בשלב זה, ייתכן שיש לך בלגן בראש. גורם המפתח אינו חמצן אלא, כמות האוויר שיש לנו למעלה. לחץ אטמוספרי.
כיצד משפיע לחץ האטמוספרי על חוסר אוויר?
מכיוון שיש פחות לחץ, גורם לריאותינו להזדקק למאמץ גדול יותר לספוג אוויר דרך קנה הנשימה. ואיתו חמצן.
כדוגמא טובה, אנו יכולים לקחת האוורסט. עם כמעט 9.000 מטר גובהו, הלחץ האטמוספרי שלו בחלקו העליון הוא 0,33 לעומת 1 בגובה פני הים. עם הלחץ הזה, זה האוויר שבקושי נכנס לריאות, ונדרש מאמץ יתר גדול מאוד כדי להיקלט. הכבד בקושי יכול לקחת חמצן כדי להוביל אותו לזרם הדם. דווקא שם, שם החוסר הזה, גורם לכל התחלואים הגופניים. במקרים הקשים ביותר, בצקת ריאתית ואפילו אוטמים בשריר הלב.
קשה לדמיין נכון? האוויר הוא עדיין אוויר וייתכן שלא יהיה קל מדי. אנלוגיה נוספת. דמיין את גלגל האופניים מלא באוויר. אתה צריך "להתפיח את זה הרבה", לשים את זה יותר לחץ, כלומר יותר אוויר. עם כל כך הרבה לחץ אוויר, האם יהיה יותר חמצן, נכון, בנפח הזה? כמו כן, אם אנו פותחים את הפה (אל תנסה את זה!) לתוך חור, הוא היה נכנס לבד בלי כמעט לרחרח אותו.
כשאתה מוצא את עצמך במצבים האלה, אתה יודע. זה לא שחסר חמצן והישאר נמוך יותר, זה שאתה לא יכול לספוג יותר.
אהבתי את זה, תודה רבה על ההסבר שלך, שאלתי את עצמי הרבה זמן ובאמת שאר הדפים מביאים תשובות שטויות. תודה! 🙂 הטבע נפלא: 3